כשהיונה הלבנה כבר זקנה!

מאת: ענת חובב
זה הכול כל-כך צפוי.....
זה מתחיל תמיד כשכו-ל-ם עומדים על קו ההתחלה ממש באותה נקודה, בה רוב העם מבין למה? איך? מדוע? וכיצד? יוצאים למלחמה של אין ברירה.
זה בד"כ מחזיק מעמד שבוע גג! אחר כך מתחילים לצוף כל נפגעי הרייטינג שהזמן לא היטיב עימם, ושנים הם נדחקו לשוליים ונשכחו לטובת כוכבי הבמה החדשים.
"פתאום" בשבוע השני של המלחמה הם מכנסים לעצמם כל במה אפשרית באמירות הכי פרובוקטיביות שהדעת לא סובלת, בד"כ בגוון "השמאל", וככל שיהיו בוטים יותר כך יש סיכוי גדול יותר שהציבור פתאום ייזכר בהם ואולי... אולי... אולי גם יקנה את הספר האחרון שלהם שעד כה לא נחטף בסטימצקי , הנה למשל יהונתן גפן –באמירתו המקוממת על ילדי שדרות הופך בעצמו לשיר שפעם הוא כתב: "היונה הלבנה כבר זקנה!"
והפעם המשורר יהונתן הוא היונה הזקנה שמתחננת לחדש את נעוריה על חשבון הכאב של ילדי שדרות...
מה לא אמרו עליו הבוקר? שהוא יהונתן הקטן....שהוא מכר ישראל....שהוא חס רק על ילדי פלשתין...
אבל יהונתן – היונה הזקנה- לא מוטרד ממה שאומרים והוא נורא נורא מבסוט שסוף סוף אומרים עליו משהו.כי כשאומרים עליו משהו – זה כמו לזכור לו. חסד-נעורים.....