הקאסמים קרוב.. קרוב..

מאת: ענת חובב.
עכשיו זה ממש קרוב. אין אחד מאתנו שלא בדק לפחות במוחו את המיגון המתאים... אנו הנשים כבר חישבנו את צעדי הזהירות בכל הקשור לילדים !
בפעם שעברה אנחנו היינו אלה שפתחו דלתות לצפוניים. עכשיו הם מתקשרים ומזמנים... ממש שיעור מעשי בסולידריות ובעזרה שבלית-ברירה היא גם "הדדית".
חצי מדינה "עולה". חצי מדינה "יורדת".
המכנים המשותפים מתרחבים. המונים כבר הפסיקו למנות את פגועי-הנפש המדממים.
עכשיו זה ממש קרוב.. המטוסים חגים בדיוק מעלינו. האם תהיה כניסה קרקעית?-
זו ממש שאלה שלנו, של "הדרומיים", הפעם.
ובכל זאת הצלחנו להוסיף מושגים חדשים על פני אותם המוכרים שהיו בצפון. למשל המילה "אקזיט" (יציאה) היא משהו , חם- חם, חדש - חדש! ובהתאם ל"אקלים" הדרומי גם ההצהרות לגבי המטרות מנוסחות בצניעות בלי יוהרה, בלי יומרות ובלי הכרזות מוגזמות. (למדנו משהו - הרי..) וזה לא במקרה!
עכשיו זה ממש קרוב... וגם לנו כבר יש את החייל הדרוזי שנפל, את האישה שלא הספיקה להתמגן ואת כפר המיעוטים שנמצא בטווח.
ובכלל צדק מי שהכניס אותנו מאז ומתמיד לדור בכפיפה אחת: הנגב והגליל! תאומים הפוכים!
ועכשיו זה כבר ממש קרוב...
הילדים שפותחים את האטלס בכדי להכין שיעורי בית בגיאוגרפיה שואלים בדחיפות : איפה עזה? ופוערים אישונים כשהם מבינים שזה לא רחוק כל-כך.
המבוגרים היותר ציניים אומרים שסוף סוף הצלחנו להוציא קצת אמפטיה מתושבי מרכז הארץ ומהיהודים בעולם.
ועכשיו כשזה ממש קרוב..
אנימנסה להיזכר על מה בדיוק אנחנו נלחמים איתם ? אם כל הסיפור הוא מקומות קדושים ודת והיסטוריה (מזוייפת) למה שלא ניתן לרב פרומן לעשות כבר את העבודה ? הוא קצת יותר מבין איך חילק אלוהים את העולם, אם בכלל...
אולי הוא אפילו ירצה להעמיק קצת סוף סוף עד שורשי העניין ויגלה שלא לזה התכוון אלוהי ישראל שלנו?
כי לנו אין זמן... אנחנו כבר בתוך המלחמה ! אנחנו כבר לא זוכרים למה עכשיו זה ממש ממש קרוב...