חבר הכנסת הרב אברהם רביץ ז"ל - האיש שהחילוניים לא הכירו.

מאת: שלום בר-אבי.
חבר הכנסת אברהם רביץ ז"ל, אחד הדמויות החיוביות ששרתו בכנסת. כתבתי שירתו ולא "כיהנו" כי זו הייתה דרכו. הוא ראה בעבודת הכנסת שירות למען הציבור, הטלפון הסלולארי שלו היה גלוי עד לימיו האחרונים עד שלא יכול היה להשיב לפונים. הוא שירת בצה"ל ועוד לפני כן שירת את העם והמולדת בלח"י. נלחם למען גיוס חרדים ליחידות צה"ל, ופעל להקמת הנח"ל החרדי. נולד בתל אביב ב- כ"ו טבת תרצ"ד, 13/01/1934 ונפטר היום ראש חודש שבט א' בשבט תשס"ט, 26/01/200 בירושלים. הוא אב ל 12 ילדים וסב ל 77 נכדים. בוגר ישיבת "חברון" והוסמך לרבנות והיה לראש ישיבה. היה תלמיד חכם ושנון במידה נדירה, וחלם על חזרתו לישיבה להיות ראש ישיבה. רביץ היה אהוד על כל הפלגים והזרמים בכנסת, בעיקר היה חביבו של הרב עובדיה יוסף מנהיגה הרוחני של ש"ס, רביץ אהב את בני עדות המזרח ואף היה מועמד ש"ס לכנסת עם הקמת מפלגת הספרדים ש"ס. הוא שלט היטב בשפה האנגלית, העברית והאידיש. רביץ היה חבר כנסת מהכנסת ה 12 ועד ל 17 ברציפות. בחלק מתפקידיו בכנסת הוא היה חבר בוועדות ובשדולות הבאות: חבר בשדולה למען ירושלים, חבר בשדולה הסביבתית-חברתית, חבר בשדולה להתמודדות עם מחלות גנטיות נדירות, חבר בוועדת חקירה פרלמנטארית בנושא גילוי השחיתות בממשל במדינת ישראל, חבר בוועדת החוקה, חוק ומשפט, חבר בוועדה המיוחדת להצעת חוק שירות הביטחון, חבר בוועדת החינוך והתרבות, חבר בוועדה למאבק בנגע הסמים והאלימות, ועוד וועדות רבות חברתיות כלכליות ביטחוניות הנוגעות בחיי היום יום של כולנו. בממשלות ישראל כיהן כסגן שריי השיכון והבינוי, החינוך, הרווחה והשירותים החברתיים. כל נאומיו בכנסת היו במתינות ובמתיקות לשון. היה קשוב לרחשי לב העם והיה מביא את דבר העם ואת קשייו מעל דוכן הנואמים. בעיתות משבר ביטחוניות היה אחד מחברי הכנסת המלכדים, המאחדים, המרגיעים ומחפש הפשרה בכל עימות. היה קשוב לדעת תורה והיה אהוד הן על הציונות הדתית לאומית והן על החרדים. אחד מבניו תרם לו כליה והציל אותו ממוות מוקדם יותר לאחר שפקדה אותו מחלת כליות קשה במיוחד. "בוא תעשה אצלי בבית שבת" זה היה המושג הכי מזוהה איתו, החל מאורי זוהר בתחילת דרכו הדתית וכלה באזרחים ישראלים מן השורה עמם עמד בקשר. ביתו היה בית פתוח לכל יהודי ידיו היו פתוחות וליבו ופיו שווים. היה חבר כנסת חרוץ מאוד ודייקן. לא אחת הורה להנהלת החשבונות להוריד לו ימי עבודה ובאחד הפעמים כתב להנהלת החשבונות: "לא עבדתי היום ולכן לא מגיע לי שכר, אנא דאגו לנקות משכרי יום עבודה !". יושרו הפנימי הקרין על חיצוניותו והיה חביב על כל מי שזכה להכיר אותו. בביקורו בדימונה בקדנציה של ראש העיר גבי ללוש שיאריך ימים, אמר על תושבי דימונה בתום הביקור: "תושבי דימונה הם החלוצים הציוניים האמיתיים, מי שבונה כאן בית, בונה אבן בבית המקדש". דבריו אלו פורסמו במקומון "מביט", וזכיתי ככתב המקומון לערוך עמו ראיון למקומון "מביט" בביקורו כאן לפני למעלה מעשור שנים. לפני מספר שנים אמר על תושבי דימונה בראיון חי ל "רדיו דרום" את הדברים הבאים: "דימונה היא אבן היסוד של עם ישראל, יש בה את שירת הבקשות בחורף, לצד הקמת סינמטק, משחק כדורגל, ליד הפרחת היהדות בעיר, רבנים חשובים ואנשי רוח חיים כאן, ואני גאה להכיר ולשרת את תושבי דימונה". את הדברים אמר רביץ ז"ל בעת המאבק על חוק הנגב (אותו קידם במלא המרץ) בזמנו. ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט אמר עליו הבוקר את הדברים הבאים, אשר ללא ספק היו נאמרים על ידי כל אחד שזכה להכירו: "הוא היה בהיר, חד, מעשי, לבבי ונעים. בן הארץ הזאת, שחי את כל היבטי חייה, נלחם את מלחמותיה, כאב את כאבה ושמח עם רגשי החסד שלה. בתוך הציבור החרדי היה אברהם רביץ דמות חריגה. תלמיד חכם היה, אולי יותר מרבים. אך, תבונתו, ידענותו המופלגת והתמצאותו המעמיקה בכתבי החכמים אף פעם לא גרמו לליבו לגבוה. חבר היה, ידיד נפש, איש נאמן לרבותיו, למורי ההלכה שלו, ולאנשים פשוטים שנסיבות החיים הפגישו ביניהם. הוא תרם תרומה חשובה לחיים הציבוריים, באיזון הדק שבין דבקות שאין עמה פשרה, במורשת ובמסורת היהודית בשילוב עם חוש פרקטי, מעשי, תכליתי של איש היודע שבעולם החיים הציבוריים אין אמת אחת אבסולוטית, אלא פשרות של מה שאפשר ונכון ורצוי ומועיל לעם ישראל. משפחתו הענפה והמפוארת, רעייתו אביגיל, ילדיו ונכדיו הרבים, תלמידיו חבריו הרבים מאין ספור ורבותיו שהיו גאים בו, מבכים אותו היום מרה ומצרים את לכתו בטרם עת". יהי זכרו ברוך.
התמונה באדיבות: "אתר הכנסת".