מאת: שלום בר אבי.איחוד משפחות לא תמיד מצליח להפגיש את כולם עם כולם כל הזמן. בעיקר נפגשים משפחות שלמות באירועים משפחתיים גדולים כגון חתונה וכו'. מלחמת האין ברירה בעזה הפגישה בעירנו משפחות רבות, ודלתות של בתים רבים נפתחו לרווחה ללא הגבלת זמן. כך סיפורה המרגש של מאיה שוקרון (ביתו של שחקן הכדורגל בעבר מהפועל דימונה המיתולוגית יום-טוב שוקרון) המתארחת בדימונה אצל הסבתא והדודים היקרים שלה. היא בת 14 תושבת באר-שבע לומדת בתיכון מקיף ז', ומתגוררת בשכונת רמות בבירת הנגב. מאיה היא תלמידה חכמה מאוד השואפת לתואר אקדמאי מוקדם ככל האפשר, היא שוקלת להתמחות בעתיד בין לימודי הרפואה או המשפטים. היא כאן בדימונה כבר מלמעלה משבוע ימים ולא רוצה לשוב לעיר בה הטילים הם הקובעים לה ולבני גילה את סדר היום שלהם. היא מאוד מתגעגעת לבית הספר, לחברות ולחברים הרבים שלה שם, ומדברת עליהם בערגה של ממש. מאיה חושבת שטוב שצבא ההגנה לישראל פועל בעזה ומייחלת לחיסול האיום על ערי הדרום, אך אומרת גם את הדברים הבאים: "ממש לא אכפת לי שהזמן יחלוף עד לשיגרה המיוחלת, אך ליבי כואב מלראות את תמונות החללים הצעירים ואת הפצועים שלנו בתוך עזה, זה הדבר היחידי שמטריד אותי מאוד, הלוואי והם יחזרו הבייתה כולם ללא יוצאים מן הכלל בריאים ושלמים. ועוד בקשה אחת קטנה לי מהם, שאיתם יחזור גם החטוף שלנו החיל גלעד שליט, אמן". צילמנו את מאיה בבית הדודים שלה בדימונה בשעה שהיא שיחקה וגלשה במחשב בחדר של בר זוהר, מנהלת העיתון האינטרנטי הראשון בדרום "דמיונה". למאיה אנו מאחלים שהייה נעימה בדימונה, ומכאן מוסרים לאבא יום-טוב דרישת שלום ומזכירים לו שאנו לא שכחנו את כשרונו הגדול בכדורגל.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה