כן...לא...כן...לא...

מאת: ענת חובב
חורף בחוץ ולא ממש בא לי לצאת להצביע. רק למחשבה שאני לא אקח חלק בתהליך ההשפעה עושה לי לא טוב בבטן. אז אולי אצא אם עיפרון ביד וארשום לי משהו חופשי על הפתק הלבן? אולי ציור של מיקי-מאוס? כי מיקי-מאוס הרי פחות מאוס מכל אותם שעושים רק לביתם ואולי גם משהו בדרך למען מדינת תל-אביב.....
והקטנה שלי אומרת כל שעה עגולה: "אמא ,לכי להצביע. בבקשה תצביעי ציפי ליבני..."- ובכל שעה עגולה אני שואלת את עצמי איך ציפי לבני כבשה את ליבם של הילדים? כנראה שיש בה משהו. משהו תמים ... משהו ישר..ותוך כדי שאני בודקת האם הפסטה על האש מוכנה אני שואלת את עצמי למה שלא אלך ואחזק את אהוד ברק? בחור כישרוני... יש לוגם חבר'ה טובים-חברתיים כמו שלי יחימוביץ' ודניאל בן סימון... אבל- אני דימונאית- חד הורית. לא רואה שם מישהו שילחם על שיפור המציאות האישית שלי. וחורף בחוץ...עדיף שאשאר בבית ואדביק את קצב מכונות הכביסה שהצטברו לי :"אמא! לכי תצביעי לציפי לבני!"-שוב חופרת לי הבת הקטנה. וכל מה שבא לי להגיד לה זה שגם ליבני לא תדאג פה לבית-הספר דמוקרטי אחד או לחוות רכיבה שהיא כל-כך חולמת עליה-הקטנה הזו. ואז אני נזכרת בתמימות הנפלאה של תנועת חד"ש. תמימות! זה כל מה שאנחנו צריכים היום. אמונה! אופטימיות!
אבל להצביע לחד"ש זה לא משמעותי מספיק. הקול שלי יבלע. ממש כמו המיקי-מאוס. לא אלך! שאחרים יקבעו איך תראה המדינה אם בכלל. ותוך כדי שאני מדיחה את הכלים יש לי צמרמורת למחשבה שביבי ושפת הגוף שלו ינהלו לנו פה את העניינים. פתאום יש לי בחילה ממשית מהמילה "צמיחה" שנשמעת כמו כישוף להמונים. צמיחה? חה? חה? חה? כולנו ניראים כבר כמו קקטוסים עם כל ה"צמיחה האכזרית הזו. חוץ משרי הריסון כמובן, שדומה לצמח טרופי בזכות הגננות של ביבי. ובחורף הזה ... נכנסתי להתקלח ורצתי לקלפי להצביע לציפי לבני... שעד היום בצהריים ולא חשבתי עלייה בכלל. והילדים? כנראה מבינים משהו בפוליטיקה!