.מאת: שלום בר-אבי.
מאות ילדים ובני נוער מרחבי הארץ, שקרוביהם נפגעו בפיגועי טרור, מתארחים אצל רונית ואבי אלקיים הבעלים של הקנטרי קלאב "דרכים" בכניסה הדרומית לעיר. רונית ואבי הבעלים של המקום מצליחים לא רק לרגש את ילדי הקייטנה המיוחדת אלא להתרגש בעצמם לנוכח גלי האהבה והחיבה שמרעיפים עליהם הילדים ומפעילי הקייטנה. רונית רעייתו המסורה של אבי לא חדלה להסתובב בין הנופשים הצעירים ומשתדלת למלא כל רצון, חשק וחלום. בני הזוג אלקיים ידועים בארץ כולה כבעלי רוחב לב נדיר, רגישות חברתית לאחר וזהירים בכבוד האדם באשר הוא אדם. אבי אלקיים בשיחה עם רשת האינטרנט העירוני של דימונה אומר:
"זו זכות גדולה שנפלה בחלקנו לארח את ילדי העם היהודי שחוו עוצמות של כאב בגיל כל כך צעיר, לראות אותם שוכחים את השכול, האבל, העצבות והקדרות, לראות אותם צוחקים בלובי, בחדר האוכל, לראות אותם נהנים מהבריכה ושאר המתקנים, ללטף להם את הראש לחבק אותם ולהרגיש הכי קרוב לקונצנזוס של העם היהודי הממשיך להיאבק על זכותו לחיות בגבולות בטוחים. זו חוויה ייחודית ואדירה להיות שותפים לגורל אחד לעם אחד ולעשות טוב לילדים הללו". הילדים המתארחים ב "דרכים" בדימונה זוכים הקיץ לבלות ביחד במחנה קיץ מיוחד במינו. רוב הזמן הם עסוקים מדי בפעילויות מכדי לעסוק בשכול, אך חלקם זוכים לפריצות דרך משמעותיות בהתמודדות עם האובדן. "אנחנו רוצים שהקייטנה הזו תהיה הכי כיפית שאפשר. קשה מאוד למשפחה שאיבדה מישהו לעשות כיף" - כך הסביר נשיא קרן "קובי מנדל", את מטרתו של מחנה הקיץ שפועל בימים אלה בדימונה למען עשרות ילדים ובני נוער ממשפחות נפגעו טרור. המחנה הוקם באמצעות קרן על שמם של קובי ויוסף מנדל, שנרצחו במאי 2001, לאחר שיצאו לטייל באזור תקוע, בידי מחבלים שארבו להם. הוריו של קובי, הרב סת' ושרי, הם שהקימו את הקרן, בתקווה להקל על הכאב שמרחף מעל ראשי הילדים. בקייטנה שלהם, הם סיפרו, האובדן הוא לא דבר שמדבריו עליו כל הזמן. "לא מדברים על זה. זה לא מעסיק אותנו", הסכים ד', בן 15 שהוריו נרצחו כשהיה בן תשע בפיגוע ירי. כעת הוא עסוק בפעילויות השונות שיש לקייטנה להציע - משחקים, בריכה, ספורט והפעלות שונות - מכדי להתעסק בשכול. "המדריכים פה נותנים את הכול, הם באים בהתנדבות, והם כמו חברים, לא מעלינו. אני בא לפה פשוט בשביל הכיף". כשהוא נשאל מה היה מייעץ לילדים נוספים שחוו אובדן כמוהו, השיב בחיוך: "צריך לדבר על הבעיות, לא לשמור בלב ולנסות להיות שמח". בקייטנה משתתפים הקיץ כ-500 ילדים מכל רחבי הארץ, מקריית שמונה ועד באר-שבע. המחזור הראשון היה מורכב רק מבנות מהמגזר הדתי, ובמחזרו הנוכחי יש בנים דתיים, כשבמחזור השלישי שיחל בעוד כשבוע יהיו חילונים, בנים ובנות ביחד. משפחותיהם לא נדרשות לשלם כלל על ההשתתפות בקייטנה, שממומנת מכספי תרומות. הילדים מתארחים הפעם בבית ההארחה "דרכים" בדימונה, ולדברי המפעילים, מרגישים כמעט כמו בבית. "יש ילדים שזוכים לפריצת דרך במהלך הקייטנה", אמר מנדל בהתייחסו לפעילויות הטיפוליות שנערכות לילדים. "אחרי תרפיה עם המדריכים הם לפעמים אומרים משהו שלא אמרו אותו לאיש". "אני זוכר שהיה ילד שישב על ברכי אחת המדריכות והחל לשחק בשערה. הוא אמר 'השערות שלך כמו אימא שלי. אני מאוד מתגעגע אליה'. הילדים לא אומרים בדרך כלל את הדברים האלה. הם לא רוצים להיחשב מסכנים. באווירה הזו, במחנה, הם לומדים שזה דווקא כן מקובל לדבר על זה", הוסיף מנדל. גם אחיו של קובי ז"ל, שאיבד את אחיו כשהיה בן חמש, משתתף בקייטנה. "הוא יכול לדבר עם המדריך במשך שעות על הנושאים האלה. זה ממש כמו אח גדול הכי טוב", סיפר אביו. בין המדריכים אחד מחבריו הטובים של קובי, תמיר רייכמן. "המטרה היא לא לשמור על מה שקובי היה, אלא על מה שקובי הותיר אחריו. הוא החבר הראשון שנרצח. אני זוכר שבבית הספר קובי אמר שמי שמת לא קורה לו דבר, אך מי שנשאר אחריו צריך להתמודד עם האובדן", סיפר רייכמן. חניך בשם יוחאי, שאביו נרצח אף הוא בפיגוע ירי, סיפר שהקייטנה "נותנת כוח". "זה עוזר וזה כיף ואם צריך משהו אז מדברים. יש פה אנשים טובים. אם קשה לי המדריכים תמיד עוזרים, הם חברים טובים. כולנו באים מאותו הרקע ואנחנו אותו סגנון של אנשים". יוחאי ביקש לציין, בהתייחסו לילדים נוספים שאיבדו את יקיריהם, כי למרות הקשיים, תמיד צריך להמשיך הלאה. "חייבים להרים את הראש ולא להרים ידיים. אם קשה אפשר לבקש עזרה. זו לא בושה".
"זו זכות גדולה שנפלה בחלקנו לארח את ילדי העם היהודי שחוו עוצמות של כאב בגיל כל כך צעיר, לראות אותם שוכחים את השכול, האבל, העצבות והקדרות, לראות אותם צוחקים בלובי, בחדר האוכל, לראות אותם נהנים מהבריכה ושאר המתקנים, ללטף להם את הראש לחבק אותם ולהרגיש הכי קרוב לקונצנזוס של העם היהודי הממשיך להיאבק על זכותו לחיות בגבולות בטוחים. זו חוויה ייחודית ואדירה להיות שותפים לגורל אחד לעם אחד ולעשות טוב לילדים הללו". הילדים המתארחים ב "דרכים" בדימונה זוכים הקיץ לבלות ביחד במחנה קיץ מיוחד במינו. רוב הזמן הם עסוקים מדי בפעילויות מכדי לעסוק בשכול, אך חלקם זוכים לפריצות דרך משמעותיות בהתמודדות עם האובדן. "אנחנו רוצים שהקייטנה הזו תהיה הכי כיפית שאפשר. קשה מאוד למשפחה שאיבדה מישהו לעשות כיף" - כך הסביר נשיא קרן "קובי מנדל", את מטרתו של מחנה הקיץ שפועל בימים אלה בדימונה למען עשרות ילדים ובני נוער ממשפחות נפגעו טרור. המחנה הוקם באמצעות קרן על שמם של קובי ויוסף מנדל, שנרצחו במאי 2001, לאחר שיצאו לטייל באזור תקוע, בידי מחבלים שארבו להם. הוריו של קובי, הרב סת' ושרי, הם שהקימו את הקרן, בתקווה להקל על הכאב שמרחף מעל ראשי הילדים. בקייטנה שלהם, הם סיפרו, האובדן הוא לא דבר שמדבריו עליו כל הזמן. "לא מדברים על זה. זה לא מעסיק אותנו", הסכים ד', בן 15 שהוריו נרצחו כשהיה בן תשע בפיגוע ירי. כעת הוא עסוק בפעילויות השונות שיש לקייטנה להציע - משחקים, בריכה, ספורט והפעלות שונות - מכדי להתעסק בשכול. "המדריכים פה נותנים את הכול, הם באים בהתנדבות, והם כמו חברים, לא מעלינו. אני בא לפה פשוט בשביל הכיף". כשהוא נשאל מה היה מייעץ לילדים נוספים שחוו אובדן כמוהו, השיב בחיוך: "צריך לדבר על הבעיות, לא לשמור בלב ולנסות להיות שמח". בקייטנה משתתפים הקיץ כ-500 ילדים מכל רחבי הארץ, מקריית שמונה ועד באר-שבע. המחזור הראשון היה מורכב רק מבנות מהמגזר הדתי, ובמחזרו הנוכחי יש בנים דתיים, כשבמחזור השלישי שיחל בעוד כשבוע יהיו חילונים, בנים ובנות ביחד. משפחותיהם לא נדרשות לשלם כלל על ההשתתפות בקייטנה, שממומנת מכספי תרומות. הילדים מתארחים הפעם בבית ההארחה "דרכים" בדימונה, ולדברי המפעילים, מרגישים כמעט כמו בבית. "יש ילדים שזוכים לפריצת דרך במהלך הקייטנה", אמר מנדל בהתייחסו לפעילויות הטיפוליות שנערכות לילדים. "אחרי תרפיה עם המדריכים הם לפעמים אומרים משהו שלא אמרו אותו לאיש". "אני זוכר שהיה ילד שישב על ברכי אחת המדריכות והחל לשחק בשערה. הוא אמר 'השערות שלך כמו אימא שלי. אני מאוד מתגעגע אליה'. הילדים לא אומרים בדרך כלל את הדברים האלה. הם לא רוצים להיחשב מסכנים. באווירה הזו, במחנה, הם לומדים שזה דווקא כן מקובל לדבר על זה", הוסיף מנדל. גם אחיו של קובי ז"ל, שאיבד את אחיו כשהיה בן חמש, משתתף בקייטנה. "הוא יכול לדבר עם המדריך במשך שעות על הנושאים האלה. זה ממש כמו אח גדול הכי טוב", סיפר אביו. בין המדריכים אחד מחבריו הטובים של קובי, תמיר רייכמן. "המטרה היא לא לשמור על מה שקובי היה, אלא על מה שקובי הותיר אחריו. הוא החבר הראשון שנרצח. אני זוכר שבבית הספר קובי אמר שמי שמת לא קורה לו דבר, אך מי שנשאר אחריו צריך להתמודד עם האובדן", סיפר רייכמן. חניך בשם יוחאי, שאביו נרצח אף הוא בפיגוע ירי, סיפר שהקייטנה "נותנת כוח". "זה עוזר וזה כיף ואם צריך משהו אז מדברים. יש פה אנשים טובים. אם קשה לי המדריכים תמיד עוזרים, הם חברים טובים. כולנו באים מאותו הרקע ואנחנו אותו סגנון של אנשים". יוחאי ביקש לציין, בהתייחסו לילדים נוספים שאיבדו את יקיריהם, כי למרות הקשיים, תמיד צריך להמשיך הלאה. "חייבים להרים את הראש ולא להרים ידיים. אם קשה אפשר לבקש עזרה. זו לא בושה".
רשומות
כל הכבוד. נחמד לראות שקיימים עוד אנשים שיודעים ועושים מעשים טובים. כיף לראות. כל טוב ויישר כוח.
השבמחק