פרשת השבוע

מאת: ענת חובב
פרשת וארא פותחת בגילוי שמו של האל:"ויאמר אליו אני יהוה..."{פסוק ב' פרק ו'}
זו כבר לא תשובה סתומה כמו בפרק הקודם בו נאמר:"אהיה אשר אהיה."
ועוד-מבדיל האל בפרשה זו בין השם שהוא גילה לאברהם יצחק ויעקוב,שבפניהם הוא נקרא
"אל שדי",לבין הגילוי למשה שהוא גילוי מפורש יותר.
ההבדל המהותי בין שני שמות אלו מורה על הרחבת הגבולות שבין העם לאלוהיו, שכן השם "אל-שדי"
הוא המציין את הגבול-"זה שאומר לעולמו די!" הגבול הוא גבול העולם הזה-וכך התגלה האל אל האבות.
אל משה, לעומת זאת, ניגלה האל הקוסמי שמעבר לגבולות העולם הזה.
דווקא ברגעי השחרור מעבדות והיציאה אל החופש,אל החירות, מרחיב האל את גבולות הידיעה אל מעבר למה שהכירו הגבולות:"ושמי יהוה לא נודעתי להם".
בתורת הסוד מפתחים את הרעיון הזה ומדגישים שמשה מסמל את חמישים שערי הבינה.
חמישים הוא גם "יובל" שהוא זמן היציאה אל החירות וחוגגים אותו רק אחרי שבע פעמיים שמיטה.
רק אחרי "שנשמט" השם המפורש מהאבות והגיע זמן "החמישים" זמן "היובל",מתגלה השם מעבר לעבדות. זה השם שמורה גם על מידת הרחמים המובילה אל החופש,אל הגאולה.
בפרשה זו יש רמז גדול על הגאולה העתידה לעם ישראל ולעולם כולו.
העבודה היא חלק מן העולם המוגבל,לעומת החירות שהיא נחלת החיבור הבלתי מוגבל אל האל.
כשבני האדם יהיו מסוגלים לעמוד מול מושג האינסוף ולאמוד את העולם הזה אחרת, או כי
אז-העבודה לא תהיה עבדות. בני האדם יעבדו רק בכדי לשרוד ויקדישו את זמנם לידיעת "היובל",
לידיעת האל ברמה שמשה ידע אותו. ברמת היציאה מעבדות ("מאל שדיי") לחירות (ליהוה).
חשוב להדגיש שדווקא משה שידע את האל האין סופי היה ערל – שפתיים. עובדה זו לא הפריעה לו בחיבורו עם האל אך היוותה מכשול ביחסיו עם העם. "ערל – שפתיים" – הוא בעל שתי שפות ולא שפה אחרת וזה סוד עמוק מאוד. שתי – שפות (הכוללות את העורלה) הן שהפכו את משה לכבד פה וכבד לשון.
העם לא ממש הצליח להבין אותו ולכן אהרון הפך למתרגם ולמתווך בינו לבין העם...