מאת: בר זוהר.
אם חששתי מהמלחמה אני חוששת עכשיו עוד יותר.
הכל היה נראה כ"כ רחוק , כאילו זה בחיים לא יגיע אליי , כאילו המלחמה הזאת מתקיימת אי שם - רואים בטלוויזיה, שומעים ברדיו, וזהו. כמובן שהיה חשש, ממש קטן, אבל זהו.
ואז הכל השתנה, כשאמרו לי שבן דוד שלי קיבל צו 8 וגוייס.
המלחמה, שנראתה כ"כ רחוקה - הגיע הביתה, פלשה למשפחה, לקחה דבר שיקר לי ומאיימת לקחת אותו ולא להחזיר לעולם.
והחשש הזה - הקטנטן - התעצם למימדים עצומים שאני לא יודעת אם אני יכולה להכיל.
"טוב למות בעד ארצנו" נאמר. האם באמת טוב ? האם באמת טוב לקחת אדם ולהכניס אותו למלחמה כאילו כלום ? כאילו חיי אדם כבר לא כ"כ חשובים, ואין אנשים שדואגים. אולי טוב , מי אני שיקבע.
לא חשבתי שאני והמלחמה באמת ניפגש פנים אל פנים. והנה, אנחנו נפגשים. אם לא דרך הקאסמים אז בדרך עקיפה, אבל נפגשים.
ואין לי מה לומר לה, פשוט אין. חוץ מזה שלא תשכח להחזיר לי את בן דוד שלי ואת שאר החיילים שלמים ובריאים.
אם חששתי מהמלחמה אני חוששת עכשיו עוד יותר.
הכל היה נראה כ"כ רחוק , כאילו זה בחיים לא יגיע אליי , כאילו המלחמה הזאת מתקיימת אי שם - רואים בטלוויזיה, שומעים ברדיו, וזהו. כמובן שהיה חשש, ממש קטן, אבל זהו.
ואז הכל השתנה, כשאמרו לי שבן דוד שלי קיבל צו 8 וגוייס.
המלחמה, שנראתה כ"כ רחוקה - הגיע הביתה, פלשה למשפחה, לקחה דבר שיקר לי ומאיימת לקחת אותו ולא להחזיר לעולם.
והחשש הזה - הקטנטן - התעצם למימדים עצומים שאני לא יודעת אם אני יכולה להכיל.
"טוב למות בעד ארצנו" נאמר. האם באמת טוב ? האם באמת טוב לקחת אדם ולהכניס אותו למלחמה כאילו כלום ? כאילו חיי אדם כבר לא כ"כ חשובים, ואין אנשים שדואגים. אולי טוב , מי אני שיקבע.
לא חשבתי שאני והמלחמה באמת ניפגש פנים אל פנים. והנה, אנחנו נפגשים. אם לא דרך הקאסמים אז בדרך עקיפה, אבל נפגשים.
ואין לי מה לומר לה, פשוט אין. חוץ מזה שלא תשכח להחזיר לי את בן דוד שלי ואת שאר החיילים שלמים ובריאים.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה