פרשת השבוע פרשת "תרומה" באורים ופרשנות מכתבי הקודש של הרבי מלובביץ אביהם של ישראל - מביא את הדברים בשמו בכל יום שישי הרה"ג ניסים חמו שליט"א חבר מועצת העיר חב"ד."דבר אל בני-ישראל וייקחו לי תרומה" .
זו לא פרשה רגילה יש בה מידות מדויקות המהוות מסד מאז ועד היום לבניית הסוכה, ההיכל, ובית המקדש. להזכירכם שיש עד היום קבלנים יראי ה' המשתמשים במידות אלו אפילו לבנייה המודרנית. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". גולשים יקרים שני פסוקים אלה שבתחילת פרשתנו ממצים בעצם את תוכן הפרשה כולה: ה' מצווה לעם היוצא ממצרים לבנות לו משכן ביניהם, בית בו תדור ותתגלה השכינה. הוא מוסר למשה רבנו תיאור מדוקדק של הבית' - משכן, על כל 'רהיטיו' - כליו. מימון הפרויקט והשגת החומרים המגוונים הנדרשים - "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תיקחו את תרומתי". החומרים: "וזאת התרומה . . זהב כסף ונחושת". סוגי הצבע: "תכלת וארגמן ותולעת שני ושש עזים", ועוד נדרשו: "עורות אלים מאודמים ועורות תחשים ועצי שטים . . שמן . . בשמים . . אבני שהם". גולת הכותרת היה ארון העדות, בו שכנו כבוד הלוחות בהן עשרת-הדברות: "אמה וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו", מצופה זהב "מבית ומחוץ" ומעוטר ב"זר זהב סביב". מצויד היה הארון בשני מוטות ארוכים - 'בדים' שהושחלו בטבעות הקבועות בו - "לשאת את הארון בהם". "ועשית כפורת זהב טהור". זו מין 'פלטה' מזהב העשויה לפי מידותיו של הארון, והיא המכסה אותו. עליה עומדים "שני כרובים זהב . . משני קצות הכפורת" ; "והיו הכרובים פורשי כנפיים למעלה . . ופניהם איש אל אחיו". בהמשך הפרשה מקבל הארון משנה חשיבות כאשר ה' מודיע למשה: "ונועדתי לך שם ודברתי אליך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות, את כל אשר אצווה אותך אל בני ישראל". "ועשית שולחן": היה זה מבנה קטן ומורכב שנועד לשאת את "לחם הפנים" שהוקרב מדי שבוע. עשוי מעצי שטה ובדומה לארון - מצופה זהב ומעוטר בזר, ולו שני 'בדים' בצידיו - "תישא בהם את השולחן". 12 ככרות "לחם הפנים" מונחים היו בחלל ה"שולחן" על קנים חלולים וסדוקים שהיוו את המדפים ; באופן זה תהיה כניסת אויר חופשית בינות לכיכרות, ולא יתקלקלו בלילה. הלאה: "ועשית מנורת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו . . וששה קנים יוצאים מצידיה". משה מקבל הוראות מפורטות היכן בדיוק למקם כל "פרח" וכל "גביע", ובל נשכח: "מקשה תיעשה המנורה"! - כלומר: אין להכין כל פריט בה כשלעצמו ואחר לצרפו למנורה, אלא יש לסתתה מלכתחילה, בהיותה גוש של "ככר זהב טהור", עד שתהפוך ל"מנורה" בעלת צורה עדינה! (חשוב לציין: קני המנורה היו יוצאים ועולים מגוף המנורה בקו אלכסוני ישר, ולא מעוגל כפי שיש חושבים בטעות!). לאחר מכן אנו קוראים על היריעות שנועדו לכסות את שלד המשכן: "מעשה חושב תעשה אותם" - דמות אריה הייתה נראית מצד אחד ודמות נשר מצדו השני, וזאת על-אף היותם עשויים באריגה אחת! כמה שכבות של יריעות, מחוברות אחת לחברתה בלולאות ובקרסי זהב, עשויות מחומרים שונים היו פרושות על המשכן והיוו מעין "עטיפה" מרהיבת עין למבנה, כשחלק מהיריעה נופל "אל מול פני האהל", במזרח מעל לפתח - "דומה לכלה צנועה ביום חופתה המכוסה בצעיף על פניה" ( כך מבאר רש"י הקדוש את המראה המרהיב הזה.). שלד המשכן עצמו: קרשים עבים באורך עשר אמות, העומדים אחד על יד השני. בבסיס כל אחד מהם: "שתי ידות" - בליטות - שהוחזקו בתוך "אדני כסף" מיוחדים שהתאימו להן. בריחים ארוכים שהושחלו בטבעת שבכל קרש – לרוחבם של הקרשים - תרמו ליציבות המבנה, כולל ה"בריח התיכון" שעבר בתוך כל הקרשים, במרכזם, וחיבר ביניהם. לרוחב המשכן, בתוכו: "ועשית פרוכת". הפרוכת הבדילה בין ה"קודש" ובין "קודש הקודשים" הפנימי יותר ; כשארון העדות הונח ב"קודש הקודשים", ואילו השולחן, המנורה והמזבח, מקומם ב"קודש" שלפניו. להלן הציווי: "ועשית את המזבח", הלא הוא מזבח הזהב המיועד להקרבת הקרבנות. ואסיים בברכה השגורה בפי כל יהודי שנזכה לראות בבניין ירושלים, ולבקר בהיכלו בביאת משיח ישראל גואל צדק.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה