והנה אנו מתקרבים בע"ה צעד אחר צעד לעבר ערב ליל הסדר, בעבר כאשר היה אפשר וניתן להקריב קורבן ערב ליל הסדר היה מרזו ועניינו הגדול הוא הקורבן. כעת לצערנו הרב משאין לנו את בית הבחירה להקריב ולהעלות זבחים, כל מה שנשאר לנו זה לקרא את פרשת השבוע ללמוד אותה היטב ולהתכונן כי ממש ממש ממש עכשיו בא המשיח, ואנו חייבים להיות מוכנים ובקיאים בהלכות הקורבנות.
"ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" - משה מצווה עתה על עבודת הקרבנות.ישנם כמה סוגי קרבנות, ובהם עצמם חילוקים בין האחד לשני. תחילה לומד משה על קרבן העולה - הנקרא כך על-שם עלייתו כולו ל ה' מביא קרבן זה, מן הבקר, כך יהיה סדר הקרבתו אם הביאו בכדי לכפר על חטאיו, צריך הוא לסמוך את ידיו על ראש הקרבן - "ונרצה לו לכפר עליו" (אך אם קרבן נדבה הוא מביא אין צריך לסמוך את ידיו עליו). אחר שנשחט הקרבן זורקים הכוהנים - "בני אהרן" – את הדם על סביבות המזבח ואת נתחי הבקר הם מניחים על העצים הבוערים עליו. את הקרביים והכרעיים רוחצים במים, ואף הם עולים על המזבח עולה אשה ריח ניחוח לה', אולם אם מִן הצאן קרבנו (כבש, עז וכדומה) הרי הוא נשחט על צידו הצפוני של המזבח, דמו מוזה על סביבותיו והוא כולו עולה לקרבן עולה לה'. ואם מן העוף (תורים או בני יונה) קרבנו, הרי הוא נמלק על-ידי הכהן השופך מדמו על המזבח ומקריבו עליו. ונפש כי תקריב קרבן מנחה. פת של סולת או מאפה תנור, עליה שופך הכהן שמן, נותן עליה לבונה ולוקח "מלא קומצו" (כפי הכמות שמכילה ידו כשקומצה) ומקריבה על המזבח, והנותר נאכל על-ידי הכוהנים. כל סוג מנחה ותקרובתה המיוחדת לה, כמבואר בפרשה, אלא שהתנאי הכללי הוא: "וכל קרבן מנחתך במלח תמלח". כלל זה החל אף על הקרבנות: "על כל קרבנך תקריב מלח" קרבן שלמים - שהוא קרבן נדבה - מתחלקים בו: המזבח ; הכוהנים ובעלי הקרבן. אם מן הבקר או מן הצאן, הרי הוא נשחט בפתח אהל-מועד, על גבי המזבח את השוק והחזה אוכלים הכוהנים ובשאר יכול ליהנות כל אדם "זר" טהור .אם טעו הסנהדרין והורו באחת ממצות התורה שלא כדין ועשו הקהל כדבריהם, עליהם להקריב פר כקרבן (ונקרא בשם: "פר העלם דבר") עליו סומכים ידיהם כל זקני העדה, ודיני הקרבתו כדיני פר הכהן. נשיא שחטא בשגגה ולאחר מכן נודע לו שחטא - "והביא את קרבנו שעיר עזים זכר תמים" המשמש כקרבן חטאת. הנשיא סומך ידיו על קרבנו ולאחר שחיטתו מקריבים את חלבו על המזבח - ונסלח לו, ובע"ה נזכה כולנו לראות משיח צדקנו ולהקריב הקורבנות בירושלים בזמנם ובמועדם.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה